סדרת הגמר – משחק ראשון

סדרת הגמר – משחק ראשון

עידו גור
מייסד ומנכ"ל החברה
עידו גור

 

10 הערות – משחק מספר 1

 

  1. ניסיון- נכון יש הבדל עצום בין כדורסל של העונה הסדירה לכדורסל של הפלייאוף? אז כמעט באותה מידה יש הבדל עצום בין מנטליות של פלייאוף למנטליות של סדרת הגמר. בשביל לקחת אליפות דרוש מיינדסט אחר ורצוי שיהיה גם ניסיון, זה תמיד משמש כיתרון. בכל דבר בחיים כמעט. כל החמישייה הפותחת של בוסטון כבר שיחקה בסדרת גמר אחת. יותר מזה, כל שחקן מהחמישייה הזאת קלע לפחות פעם אחת 20 נק', במשחק בגמר. הסלטיקס היו שם, הם כשלו(חוץ מהולידיי), הם למדו והם הגיעו לסדרה הזאת כשהם מבינים את גודל המעמד. בגמר כל העיניים עלייך, אין עוד סדרה להתעסק בה, בקושי יש ספורט נוסף בעולם בימים האלה. זה מלא מלא לחץ. בבוסטון מכירים את זה. בדאלאס לא. יש שם רק שחקן אחד שהיה בגמר בעבר, נגיע אליו בהמשך.

 

  1. שלשות- בפעם הראשונה בהיסטוריה 7 שחקנים שונים קולעים לפחות 2 שלשות כל אחד במשחק גמר. וזה עוד בלי פייטון פריצ'ארד שעשה 0 מ-5 מחוץ לקשת. בוסטון קלעה 16 מ-42. הממוצע שלה בעונה הסדירה עמד על 16.5 מ-42.5. ראשונה בליגה בזריקות, בקליעות ושנייה באחוזים. כשהיא קולעת 16 שלשות במשחק המאזן שלה עומד על 6-51 העונה כולל פלייאוף. כשהיא קולעת 15 ומטה המאזן שלה הוא 16-24. בשני ההפסדים היחידים שלה בפלייאוף היא קלעה פחות שלשות מהיריבה. דאלאס קלעה 7 מ-27 במשחק הראשון. בעונה הסדירה היא סיימה שנייה בזריקות ושלישית בקליעות. אם היא לא תאזן קצת את מספר השלשות בין הקבוצות בסדרה אין לה באמת סיכוי.

 

  1. חד קרן- פורזינגיס שינה את המשחק. הוא נכנס במינוס נקודה ואיתו התחילה ריצת 13-43 שסחפה את בוסטון עד ליתרון שיא של 29 נק'. הוא היה שם בהגנה, בהתקפה, באנרגיות וזה היה מרשים במיוחד ומפתיע עוד יותר. הבן אדם לא שיחק כדורסל מעל לחמישה שבועות, רשם בסך הכל 14 משחקי פלייאוף בקריירה עד משחק מספר 1(שניים פחות מהרוקי של דאלאס לייבלי) ועדיין עלה לפרקט כאילו הוא קפטן איוון דראגו. 20 נק' ב-61% עם 3 חסימות ב-21 דקות. תרומה אדירה. השחקן הראשון אי פעם שקולע 15 נקודות ומעלה במשחק גמר אחרי שלא שיחק 30 ימים לפני כן. בואו נחזור שנייה לטרייד שבוסטון עשתה לפני שנה, טרייד משולש עם וושינגטון וממפיס. היא נתנה את מרקוס סמארט, גלינארי ומסאקלה וקיבלה את פורזינגיס ושתי בחירות סיבוב ראשון. טרייד גאוני. קודם כל היא קיבלה אולסטאר, רים פרוטקטור וקלע שלשות ברמה גבוהה מאוד ודבר שני, היא פינתה יותר מקום לדריק ווייט שהפך ל-role star. שחקן רוטציה כביכול שתורם כמו כוכב. כל מה שהסלטיקס רצו זה לקבל את פורזינגיס בריא לסדרת הגמר ונראה שזה המצב, לפחות בינתיים. הנוכחות שלו במגרש היא גיים צ'יינג'ר.

 

  1. אסיסטים- דאלאס נכנסה לסדרה הזאת עם 54 הטבעות באלי-הופ מתחילת הפלייאוף. הקבוצה במקום השני ברשימה היא דנבר עם 9. זה 45 אלי הופים יותר! מטורף לגמרי. מה שעוד יותר מטורף זה שבמשחק הראשון לא היה לה אפילו אחד כזה. לוקה דונצ'יץ' סיים עם אסיסט בודד- שיא שלילי שלו בפלייאוף. פעם רביעית בקריירה שהוא מוסר אסיסט או פחות(במשחקים שבהם לא נפצע). המאבריקס סיימו עם 9 אסיסטים ו-11 איבודי כדור. זה נתון בלתי נתפס. קבלו עוד אחד: דאלאס רשמה 209 מסירות במהלך המשחק. זה הנתון הכי נמוך שלה אי פעם(עונה סדירה או פלייאוף) מאז שהתחילו למדוד player tracking בעונת 13/14. אי אפשר לקלוע הרבה בלי למסור.

 

  1. הגנה- יש סיבה שדאלאס לא הצליחה למסור יותר מידי אסיסטים או לקלוע יותר מידי שלשות. הסלטיקס הגיעו עם גישה אחרת ממה שדאלאס ראתה עד עכשיו בפלייאוף. הם לא שלחו שמירה כפולה בכלל. עשו בליץ על לוקה רק פעמיים בפיק אנד רול לכל אורך המשחק(מינסוטה, אוקלהומה והקליפרס רשמו בממוצע יותר מ-5 בליצים עליו במשחק) ועשו חילופים כמעט על כל חסימה. דריק ווייט וג'רו הולידיי נבחרו לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הולידיי כבר עם 3 בחירות לחמישייה הראשונה ועוד 3 לשנייה. אצל ווייט זה עונה שנייה ברציפות בחמישייה השנייה. הם למעשה שני הגארדים ההגנתיים הכי טובים בליגה. תוסיפו את טייטום ובראון ותקבלו ארבעה שחקנים שיכולים לשמור את דונצ'יץ' וקיירי וגם לשגע אותם. אירווינג רשם שיא שלילי בפלייאוף הזה של 2 אסיסטים ומינוס 19 כשהוא היה על הפרקט. הוא סיים עם 14 נק' ב-6 מ-19 יחד עם שלושה איבודים, שניים מהם שלומיאליים במיוחד. דונצ'יץ' איבד פעמיים לבראון שהלך לדאנק של אחד על אפס. פורזינגיס והורפורד סגרו את הצבע עם 5 חסימות משותפות. דאלאס נעצרה על 89 נק'(הנתון הרביעי הכי נמוך שלה העונה). אנחנו רגילים לדבר על ההתקפה של בוסטון שהייתה הכי טובה בהיסטוריה של הליגה העונה אבל ההגנה שלה לא פחות מרשימה. שלישית בטיבה בעונה הסדירה, שלישית בטיבה בפלייאוף. קרדיט עצום לג'ו מאזולה.

 

  1. קארמה- קיירי אירווינג רשם הפסד מספר 11 ברציפות נגד הסלטיקס וזה כולל סוויפ בפלייאוף עוד כששיחק בברוקלין ב-2022. בעברו כמובן שיחק שנתיים בבוסטון ומה שאנשים לא זוכרים זה שהכל התחיל כמו ירח דבש. בעונה הראשונה(17/18) הוא הוביל את הירוקים לרצף מדהים של 16 ניצחונות כולל אחד על דאלאס עם 47 נק'. הקבוצה נראתה מצוין אבל הוא נפצע חודש לפני הפלייאוף וראה את טייטום הרוקי ואת בראון בעונה השנייה שלו לוקחים את הסלטיקס לגמר מזרח. עונה אחרי הוא שיחק בפלייאוף אבל הודח בסיבוב השני מול מילווקי. עם הגעתו לבוסטון קיירי אמר שהוא רוצה שהגופיה מספר 11 שלו תהיה תלויה בתקרה של האולם ואז אחרי שנתיים חתך לבנות קבוצת על בברוקלין עם דוראנט. האוהדים ממש לא אהבו את זה. בהמשך הוא גם דרך על הלוגו של הסלטיקס על הפרקט בצורה מעליבה מה שהעמיק את הקרע בינו לבין האוהדים. הייתה גם תקרית אצבע משולשת ועוד כמה שטויות. בקיצור, הוא האיש השנוא בבוסטון ואפשר היה להרגיש את זה בשריקות בוז צורמות שקיבל בכל נגיעה בכדור. קיירי עקץ את האוהדים אחרי המשחק ואמר שהוא ציפה לשמוע את הבוז בעוצמה יותר גבוהה. לדעתי הוא מחרטט. אף שחקן לא קיבל כזה טיפול ואף שחקן ב-NBA לא רגיל להתמודדות כזאת.

 

  1. סנטרים- לייבלי וגאפורד קלעו 10 נק' משותפות עם 4 מ-4 מהשדה ולא חסמו אפילו פעם אחת. כבר דיברנו על האלי-הופים שלהם שנעלמו לגמרי ועל בעיית המסירות במשחק הראשון של דאלאס אבל מתוך הנחה שהמאבריקס יעשו קצת התאמות בצד ההתקפי, נותרה עדיין בעיה שהם יצטרכו לפתור בהגנה. בסדרות הקודמות היו להם מצ' אפים הרבה יותר נוחים בעמדה הזאת. בין אם זה מול רודי גובר ואיביצה זובאץ שלא מהווים איום מבחוץ ובין אם זה מול צ'ט הולמגרן ונאז ריד שאמנם קולעים קצת שלשות אבל עדיין צעירים וחסרי ניסיון. בוסטון שמה מולך את פורזינגיס והורפורד, שני קלעים מצוינים, בטח כשהם לבד. זה מייצר ספייסינג איכותי ומכריח את לייבלי וגאפורד לשמור בחוץ. כפועל יוצא זה הופך את הצבע לפרוץ ועוזר לבוסטון לייצר חדירות שמסתיימות בהטבעות שמקפיצות את האנרגיות באולם מה שמייצר מומנטומים. תחשבו על הדאנק של פורזינגס, על הדאנק המדהים של ג'יילן בראון. הטי די גארדן התפוצץ ברגעים האלו. זה יתרון משמעותי במצ' אפ לבוסטון.

 

  1. בראון- 13 נק' במחצית הראשונה, מהלכי מומנטום עם חטיפות והטבעות וחסימות מדהימות. סיים עם 22 נק', 3 חסימות ו-3 חטיפות והפך לשחקן השלישי בהיסטוריה של משחקי הגמר שרושם שורה סטטיסטית של 20, 3,3(טים דאנקן ב-2003 וסקוטי פיפן ב-96 וב-97). הוא גם הגיע הכי הרבה פעמים לקו(11-6 טעון שיפור) וקלע 2 שלשות בתזמונים חשובים. בראון סיפר שהוא צפה בגמר של 2022 לפחות 4 או 5 פעמים בשביל ללמוד מהטעויות שלו, בעיקר המנטליות. במשחק הראשון בסדרה הוא נראה חסר פחד וחד להפליא ומאז תחילת סדרת גמר המזרח הוא השחקן הטוב ביותר בבוסטון.

 

  1. מיני קאמבק- הנה עוד דבר שקרה בפעם הראשונה בהיסטוריה של משחקי גמר: יתרון 17 ברבע הראשון. בשיא, הפער עמד על 29 כשנותרו עוד 4 דקות למחצית. עד לעונה הזאת כל אחד היה מכבה את הטלוויזיה במצב כזה והולך לישון אבל כבר למדנו ששום יתרון בליגה הזאת לא בטוח. עד להפסקה ההפרש ירד ל-21 ובאמצע הרבע השלישי זה כבר היה 8 בלבד. ריצת 14-35 של דאלאס עם 19 נק' של לוקה, ואם קיירי אירווינג לא מחטיא כל כך הרבה שלשות פנויות ומאבד שני כדורים בסטרץ' הזה, יש מצב שהמאבריקס היו עושים מהפך. ועדיין קשה להאמין שהם היו יכולים לנצח את המשחק הזה. יש מחיר פיזי ומנטלי של חזרה מפיגור גדול ויש הבדל בין לחזור ממינוס 17(כמו שעשתה במשחק ה-6 נגד אוקלהומה) למינוס 29. מתישהו נגמר לך הכח. לסיכום, למרות כל הקאמבקים המטורפים שאנחנו רואים השנה רצוי שלא להיקלע לפיגור של כמעט שלושים במהלך משחק כי מזה לא ממש חוזרים. הקאמבק הכי גדול במשחקי הגמר היה של בוסטון בעצמה בסדרת הגמר של 2008 אחרי שחזרה ממינוס 24(21-45 ללייקרס ברבע השני) לניצחון 91-97.

 

  1. משחק שתיים: דאלאס הייתה במינוס 27 במחצית הראשונה במשחק הראשון של הפלייאוף העונה נגד הקליפרס ואמנם הפסידה באותו ערב אבל ניצחה את המשחק השני בסדרה בחוץ. היא חטפה 22 הפרש במשחק הראשון בחצי גמר המערב נגד אוקלהומה אבל ניצחה שוב את המשחק השני בסדרה בחוץ. יש לה אופי ויש לה את הקילר הכי גדול ב-NBA. בוסטון הפסידה רק פעמיים בפלייאוף, בשני המקרים זה קרה במשחק מספר 2 בבית. מצד שני היא עומדת על רצף של 8 ניצחונות בפלייאוף(שווה לשיא מועדון מ-1986) ומגיעה למשחק השני במומנטום מטורף ואחרי שטייטום רשם משחק פושר יחסית. להערכתי, הסלטיקס יעלו ל-0-2 בסדרה אחרי ניצחון ביתרון חד ספרתי במשחק הרבה יותר צמוד. שיהיה בהצלחה למנחשים.

תגובות

דילוג לתוכן