למי שלא מכיר את הפרטים הנה הסבר קצר על גביע המדינה של ה- NBA.

קודם כל ולפני הכל, החלטה טובה של הליגה להחליף את השם מ-"טורניר אמצע העונה", כך נקרא לפני שנה, "לגביע ה-NBA". לא מבין איך מבחינה שיווקית מישהו בכלל חשב על השם הארוך והמיותר והלא מסקרן בעליל שנתנו לפורמט החדש שנחנך בעונה שעברה.

 30 קבוצות בליגה מחולקות למזרח ומערב. בכל אזור יש 15 קבוצות, כל ה-15 מחולקות לשלושה בתים של חמש קבוצות בסך הכל. כל אחת משחקת משחק אחד מול יריבה מהבית שלה. בסיום ארבעת המשחקים מסתיים שלב הבתים. הראשונה מעפילה באופן אוטומטי לרבע הגמר. השנייה הכי טובה מכל אזור מעפילה גם כן וכך מ-6 בתים יוצאות 8 קבוצות שמשחקות ברבע הגמר. 4 המנצחות מעפילות לפיינל פור בלאס וגאס למשחקי חצי הגמר, המנצחת ממשיכה לגמר, המפסידה חוזרת הביתה.

בעונה שעברה 4 הקבוצות שהגיעו לחצי הגמר היו לוס אנג'לס לייקרס, ניו אורלינס פליקנס, מילווקי באקס ואינדיאנה פייסרס. צריך להגיד, מכיוון שזאת הייתה העונה הראשונה של המפעל, קבוצות הליגה התייחסו לכל העניין בצורה קצת סקפטית מבלי להבין את הפורמט עד הסוף אבל לקראת סיום שלב הבתים שמענו לא מעט בעלי תפקידים ושחקנים מדברים על זה שלקח להם קצת זמן להבין מה הכללים ואיך כל האירוע הזה מתנהל והם למדו מכך לקראת העונה הבאה.

אז הגענו בשעה טובה לעונה הבאה וזה הזמן להעריך איזה קבוצות יצליחו להגיע לפיינל פור של הגביע בלאס וגאס. נתחיל בבית א' של המזרח שכולל את הקבוצות הבאות: ניו יורק, ברוקלין, פילדלפיה, אורלנדו ושארלוט. כבר אפשר למחוק את הנטס ואת ההורנטס מהסיפור. ברוקלין הולכת להיות הקבוצה הכי חלשה במזרח כנראה. שארלוט לא תתקדם לשום מקום עד שלאמלו בול ישחק 70 משחקים בעונה וגם אם זה יקרה, ההורנטס צעירים מידי וחלשים מידי כרגע כדי לעבור את שלוש הקבוצות הבכירות בבית. המשחק הראשון של פילדלפיה יהיה בבית נגד הניקס. זה משחק מכריע, המפסידה בו כנראה תסיים את הסיפור. יתרון הביתיות אמור להיות משמעותי למרות שניו יורק ניצחה שני משחקים בפילדלפיה בסיבוב הראשון של הפלייאוף לפני עונה. הערכה זהירה, פילי מנצחת ומעבירה את ההכרעה למשחק הבא שלה מול אורלנדו בפלורידה, מנצחת גם שם ומעפילה מהמקום הראשון לרבע הגמר. זהות הקבוצה השנייה בבית תיקבע במשחק הרביעי והאחרון בו הניקס יארחו את המג'יק. בעונה שעברה אורלנדו ניצחה את ניו יורק ב-3 מ-4 משחקים כולל אחד בגארדן אבל החיזוק של מיקל ברידג'ס והאווירה המדהימה בניו יורק אמורים להכריע כאן. השאלה היחידה היא האם המקום השני יספיק לרבע הגמר מהבית הזה? בואו נעבור לבתים הנוספים ותחליטו בעצמכם.

בית ב' של המזרח כולל את מילווקי באקס, אינדיאנה פייסרס, מיאמי היט, טורונטו רפטורס ואת דטרויט פיסטונס. כמו בבית א', ישר אפשר למחוק כאן 2 קבוצות. הפיסטונס והרפטורס אולי יהיו קצת פחות רעים מאיך שהיו בעונה שעברה אבל זה עדיין לא מספיק לאיים אפילו על הפלייאין באזור שלהם. נשארנו עם 3 קבוצות, כל אחת תעלומה. הרי אם מיאמי רוצה היא מנצחת את כל המשחקים, מדובר בקבוצת גביע טיפוסית שהיכולת שלה נמדדת לרוב לפי מצב הרוח והכשירות של ג'ימי באטלר. מילווקי נשארה קצת במקום. היא אמנם צירפה את גארי טרנט במהלך מצוין אבל נשארה יחסית זקנה ופציעה עם מידלטון שכבר בדרך לפנסיה ויואניס שנפצע בשני הפלייאופים הקודמים ולילארד כמובן שלא הציג את אותה יכולת שראינו ממנו בפורטלנד. אינדיאנה קצת פחות תעלומה, קבוצה במגמת עלייה שכבר בעונה שעברה הגיע למשחק הגמר של גביע ה-NBA. מבחינת הגרלה, הפייסרס יארחו את ההיט במשחק הראשון ויתארחו במילווקי במשחק השני. בגלל שיש קצת דם רע בין הבאקס לפייסרס שנפגשו בחצי הגמר בוגאס לפני שנה וגם חצי הלכו מכות אחרי שיא הקריירה של יאניס מול אינדיאנה במשחק שבו הפייסרס לקחו את כדור המשחק לאיזה רוקי שלהם שקלע שם סל ראשון בקריירה. בסוף הכדור ההיסטורי הגיע חזרה ליאניס אבל התפתחה כאן יריבות. אל תשכחו שאינדיאנה גם הדיחה את מילווקי בסיבוב הראשון של הפלייאוף ללא יתרון ביתיות. הערכה שלי, מילווקי תנקום ותגיע למשחק השלישי בשלב הבתים מול מיאמי בידיעה שניצחון מסדר לה עוד רבע גמר. מיאמי תנצח כמובן אחרי שהיא תפסיד לאינדיאנה וייווצר לנו בית משלוש של 3 קבוצות במאזן 1-3. לכו תדעו מי תעלה משם, מהמר על הפרש הסלים של אינדיאנה.

בית ג' של המזרח זה בית קל. הוא כולל את בוסטון סלטיקס, קליבלנד קאבלירס, אטלנטה הוקס, וושינגטון וויזארדס ושיקגו בולס. הרשו לי להמר על בוסטון. היא מארחת את קליבלנד ואטלנטה, 2 הקבוצות הטובות לכאורה בבית אחריה אז כנראה שהיא תסיים את שלב הבתים עם 0-4 חלק. בעונה שעברה הסלטיקס הפסידו לאינדיאנה בחוץ ברבע הגמר של הטורניר. זה לא יחזור שוב. בוסטון תמצא את הדרך להגיע ללאס וגאס(למרות שפורזיניגס פצוע וצפוי להחמיץ את כל משחקי הגביע). לא מתאים לה שכרגע יש ליריבה המושבעת שלה תואר אחד יותר(2 הקבוצות עם מספר אליפויות זהה אבל הלייקרס זכו בגביע ה-NBA לפני שנה). אין מה להתעכב על ההמשך. קליבלנד צפויה לסיים במקום השני בבית אבל להערכתי זה לא יספיק כדי להעפיל לשלב הנוקאאוט. על וושינגטון אין מה להגיד. שיקגו בסוג של עונת בנייה לא ברורה. בקיצור, טיול של הסלטיקס

עוברים למערב וכאן העניינים מתחילים להסתבך. בית א' של המערב כולל את מינסוטה טימברוולבס, לוס אנג'לס קליפרס, סקרמנטו קינגס, יוסטון רוקטס ואת פורטלנד טרייל בלייזרס. עם כל הצער שבדבר אפשר להוציא את פורטלנד מהמשוואה. כולנו מחזיקים אצבעות לדני אבדיה אבל הקבוצה החדשה שלו לא מספיק חזקה כדי להתמודד עם העומק המטורף במערב. בכל מקרה קשה מאוד לסמן פייבוריטית בבית הזה. על פניו מינסוטה היא הקבוצה הבכירה אבל סקרמנטו עשתה חיזוק ממש חזק עם דמאר דרוזן, יוסטון מניה בעלייה והקליפרס בלתי צפויים כי לכו תדעו אם קוואי משחק או לא. מבחינת הגרלה נראה שהקינגס יחסית הסתדרו כי הם מארחים גם את מינסוטה וגם את יוסטון שהן לכאורה שתי הקבוצות החזקות בבית אחריה. הימור שלי, סקרמנטו תסיים ראשונה ומינסוטה שנייה מכיוון שהיא מארחת את המשחק שלה מול יוסטון.

בית ב' של המערב זה כבר טירוף מוחלט. לוס אנג'לס לייקרס, אוקלהומה סיטי ת'אנדר, פיניקס סאנס, סאן אנטוניו ספרס ויוטה ג'אז יפגשו ראש בראש.נתחיל מהסוף, יוטה כנראה תסיים אחרונה בבית הזה. אוקלהומה סיטי אמורה לסיים ראשונה אבל היא תקבל פייט רציני מהלייקרס שרוצים להגן על התואר שלהם ויארחו את הת'אנדר במשחק הרביעי והמכריע של שלב הבתים. סאן אנטוניו תנצח משחק אחד להערכתי מבין השלושה נגד הגדולות יותר אז מי שתפסיד לה כנראה תסיים שלישית או רביעית. הספרס מארחים את הלייקרס ואת אוקלהומה סיטי. אם הם יצליחו לנצח את שני המשחקים זה יהיה בינם לבין פיניקס במשחק הרביעי של הבתים. בקיצור בלאגן גדול, ועדיין, הולך על הלייקרס ראשונים ואוקלהומה במקום השני.

אם חשבתם שבית ב' זה טירוף אז בית ג' של המערב זה חד משמעי בית המוות של גביע ה-NBA. דאלאס מאבריקס, גולדן סטייט ווריורס, דנבר נאגטס, ניו אורלינס פליקנס וממפיס גריזליס. דנבר קיבלה את ההגרלה הכי פחות קשה. היא מתארחת בממפיס ובניו אורלינס, על פניו הקבוצות הפחות חזקות בבית, והיא מארחת את גולדן סטייט ודאלאס. המאבריקס לעומת זאת מתארחים בסן פרנסיסקו ובדנבר אז הם קיבלו את ההגרלה הקשה יותר. את ממפיס אף אחד לא סופר אבל צריך לזכור שג'ה מוראנט חוזר לשחק השנה וכל הפצועים שלהם החלימו וזאת קבוצה קטלנית. ניו אורלינס עשתה חצי גמר בעונה שעברה אבל חטפה בראש 40 הפרש בערך מהלייקרס. גם היא קבוצה לא צפויה בעליל. שורה תחתונה, אי אפשר לנבא מי תצא עם ידה על העליונה, זה באמת הבית הכי פתוח אבל זה הפורמט של הפוסט הזה אז נאלץ להמר גם כאן.דנבר ראשונה, דאלאס שנייה.

לסיכום, הנה 6 הראשונות לפי התחזית שלנו: בוסטון סלטיקס, פילדלפיה סיקסרס, מילווקי באקס, אל איי לייקרס, דנבר נאגטס וסקרמנטו קינגס. קבוצות אש כל אחת. מי השתיים הנוספות שישלימו את תמונת רבע הגמר והאם ההימור שלנו יתקרב למציאות? התשובות ב-12/12 יום משחקי רבע גמר גביע ה-NBA.

אנחנו נהיה שם בטורניר הפיינל פור בלאס ווגאס למשחקיי החצי גמר והגמר בטיול ויוה לאס ווגאס הצטרפו אלינו לטיול של פעם בחיים.

תודה שקראתם!

The post גביע ה-NBA appeared first on NBATrips.

מאזולה- קודם כל הוא אוהב אותנו והיה מהראשונים להתייצב לטובתה של ישראל אחרי ה-7 באוקטובר אז רק על זה אני בעדו מתחילת העונה. מעבר לזה האיש קיבל כל כך הרבה ביקורות למרות שנכנס לתפקיד במפתיע שנייה לפני תחילת העונה שעברה כשהיה בסך הכל בן 34. אמרו שהוא לא לוקח טיימאאוטים בזמן, לא עושה התאמות ובאופן כללי שהוא בן אדם קצת מוזר. אז אמרו. ככה זה בעולם התקשורת והרשתות, מחפשים בעיקר את השלילי. אין ימי חסד. אין מקום לכישלונות. הכל שחור או לבן. עוד כמה ימים הנראטיב הזה ישתנה כי רק הצלחה אמיתית מביאה הערכה וכבוד. בוסטון קבוצה מדהימה אבל צריך להתחיל לדבר על זה שיש לה גם מאמן מדהים. מאזולה נכנס עם תוכנית משחק ברורה לסדרה הזאת בצד ההתקפי – לתקוף את לוקה כל הזמן, ובצד ההגנתי לא לתקוף את לוקה כל הזמן. מעבר לזה אנחנו מקבלים ציטוטים אדירים שלו מהשחקנים במהלך הסדרה. כשהם נשאלו מה הציטוט האהוב עליהם של מאזולה דריק ווייט אמר שהוא בירך אותו במהלך העונה על כך שנבחר למאמן החודש ומאזולה ענה לו: לאף אחד לא אכפת. סם האוזר סיפר על הגיג אחר של המאמן שלו: "אין עבירות במלחמה – זה או שאתנ חי או אתה מת". בקיצור, יש פה אישיות מיוחדת ומוח כדורסל מבריק משולבים באיש עם מוסר עבודה ברמות הגבוהות ביותר. בראד סטיבנס גאון

לוקה- לצאת ב-6 עבירות בפעם הראשונה בקריירה בפלייאוף 4:12 דקות לסיום זה חוסר אחריות משווע. איך הוא בכלל עושה 6 יעברות אם הוא לא מנסה אפילו לשמור. קבלו נתון אפרופו לתקוף את לוקה בהתקפה: הסלטיקס עברו את דונצ'יץ' בחדירות לסל ב-67.7% מהמקרים שבהם תקפו אותו בסדרה עד עכשיו. זה הנתון הנמוך ביותר לשומר בסדרת פלייאוף ב-10 השנים האחרונות(במינימום של 10 ניסיונות חדירה על השחקן למשחק). זה מעליב. הוא אפילו לא מנסה. ועם כל הכבוד לכל התירוצים של הפציעות שלו, הוא עדיין מעל למשקל הרצוי, עדיין עם עבודת רגליים איטית מידי, עדיין זה סדרת גמר אז תרים ת'רמה ותתעלה לגודל המעמד. והבעיה הכי גדולה היא שהוא פוגע בהגנה של הקבוצה שלו אפילו כשהוא בהתקפה. במשחק ה-3, בדקה האחרונה של הרבע הראשון לוקה זרק שלשה שלא נכנסה, עשה הצגה ונפל על הרצפה למרות שאף אחד לא נגע בו, מיד אחרי הסלטיקס ניצלון יתרון מספרי לשלשה של האוזר. התקפה אחרי, שוב לוקה מחטיא שלשת סטפ בק ומתפתל על הרצפה כמו דג שיצא מהמים, בצד השני טייטם מקבל מסירה על מגרש שלם מוויט וסוגר את הרבע בדאנק ובמינוס נקודה. זה בלתי נסלח, בעיקר משחקן כמו לוקה דונצ'יץ' שמגיל 16 מראה לנו כמה הוא ווינר וגדול מהמשחק לפרקים. ממנו אתה מצפה להופעה אחרת גם אם זאת סדרת הגמר הראשונה שלו. מצד שני, לברון הפסיד בסוויפ בגמר הראשון, הפסיד גם בשני ודי נחנק בסדרה. כל שחקן גדול הפסיד לפני שהוא ניצח(חוץ ממג'יק ודוויין ווייד) מותר גם לדונצ'יץ' להתנהג כמו הגבר הצעיר בן ה-25 שהוא וללמוד מהטעויות שלו. הציפיות ממנו אמנם כבר גבוהות מאוד בעונה ה-6 שלו בליגה אבל הן עוד יתממשו. לא העונה אבל לא חושב שלמישהו יש ספק שדונצ'יץ' עוד יהיה אלוף בליגה הזאת

בראון- משחק שאמור לסגור את תואר ה-אם וי פי. קחו את שתי האליפויות של גולדן סטייט עם דוראנט מול קליבלנד. שתי סדרות רצופות של 5 ו-4 משחקים, בשתיהן דוראנט ניצח את משחק מספר 3 בחוץ בהופעה גדולה עם סלי קלאץ' וזה מה שהכריע את הכף לגבי בחירת השחקן המצטיין של הגמר. זה לא רק 30 נק' עם 8 ריב' ו-8 אסיסטים(שיא קריירה בפלייאוף) זה גם הסל הגדול שלו במצב של 98-100 לבוסטון דקה לסיום. זריקה שעשתה 4 הפרש וממנה דאלאס כבר לא חזרה. בעונה שעברה בגמר המזרח בראון קלע 6 מ-43 מחוץ לקשת. גם בסדרה הזאת הוא לא מצטיין בזריקות לשלוש עם 5 מ-20 אבל האחוזים שלו ל-2 פשוט מטורפים. 22 מ-29, מעל ל-75%, קבלת החלטות מושלמת. בגרות. מנהיגות. בדיעבד בראון נשדד על זה שלא נבחר לאף אחת מחמישיות העונה. לפיניקס יש שני נציגים, ללייקרס יש שני נציגים, איך יכול להיות שלקבוצה הכי טובה בליגה בפער עצום אין שני נציגים. אבל גם במקרה הזה לא צריך לדאוג לבראון, עוד רגע הוא אלוף עם תואר אישי יוקרתי של אם וי פי בגמר. מרגיש לי שיהיה לו קיץ שמח

היסטוריה- בוסטון קרובה לתואר ה-18 שלה שיפריד אותה מהלייקרס וישאיר אותה בודדה בפסגה והיא עושה את זה בריצה היסטורית. פעם ראשונה שהיא רושמת רצף של 10 ניצחונות בפלייאוף. אם תסיים את הסדרה הזאת בסוויפ היא תהפוך לקבוצה השנייה בהיסטוריה שסוגרת פלייאוף במאזן 0-8 במשחקי חוץ יחד עם הלייקרס של 2001 והיא תרשום את המאזן השני הכי טוב בפלייאוף(מאז שהסיבוב הראשון שונה לטוב מ-7 משחקים ב-2003) אחרי גולדן סטייט של 2017 שעשתה 1-16. בקיצור, זאת חתיכת קבוצה עם הרייטינג ההתקפי הטוב בהיסטוריה במהלך העונה הסדירה, עם הגנה טופ 3 בליגה. עם 5 כוכבים כולל דריק ווייט. כולם מנוסים, כולם שומרים, כולם מחויבים. יש כל מיני אנשים שמקטינים את הפלייאוף הזה של הסלטיקס בטענה שהם קיבלו את מיאמי בלי באטלר ורוזייר ואז גם הירו נפצע והם קיבלו את קליבלנד בלי אלן ואז גם מיטשל ולברט נפצעו ושהם קיבלו את אינדיאנה בלי הליברטון שנפצע במשחק השני בסדרה, שלוקה משחק פצוע ובגדול שיש להם הרבה הרבה מזל. קודם כל זה לא מעניין אף אחד כי בשורה התחתונה הם בדרך להיות אלופים וזה הדבר היחיד שאנשים באמת יזכרו מהעונה הזאת ודבר שני, צריך לזכור שפורזינגיס לא שיחק באמת בפלייאוף ואפילו בגמר פספס את המשחק הכי חשוב בסדרה. גם בוסטון סבלה מפציעות ועדיין הפגינה עליונות מרשימה. זאת אלופה(בדרך) מפוארת.

שחקני משנה- קיירי אירווינג הגיע לגמר בשעה טובה ורשם משחק מצוין של 35 נק' אבל חוצמזה שוב נו-שואו של כל השאר. לייבלי היה קצת יותר דומיננטי בהתקפה עם 11 נק' אבל עד שבוסטון עלתה ליתרון 70-91 לא ראינו כלום מאף שחקן רוטציה של המאבריקס. ואז התחילה הריצה ופתאום הכדורסל של דאלאס שטף. איך זה קרה? פי ג'יי וושינגטון קלע 2 שלשות וג'וש גרין קלע שלשה אחת ופתאום המגרש נפתח והחדירות של קיירי לסל הפכו ליותר קלות. הנעלם הכי גדול במשוואה הוא דריק ג'ונס ג'וניור, במשחק השני הוא עוד קלע 11 נק' ושיחק 32 דקות אבל במשחק השלישי הוא חצי נמחק מהרוטציה עם 2 נק' ב-16 דקות בודדות. ג'ונס ג'וניור היה מצוין בניצחון במשחק ה-6 נגד אוקלהומה סיטי עם 22 נק' וסלי קלאץ', במשחק הראשון נגד הקליפרס הוא שיחק רק 18 דקות והמאבריקס חטפו בראש. מהמשחק השני של הפלייאוף הוא לא ירד מ-27 דקות עד למשחק ה-3 בגמר. כשהוא טוב דאלאס טובה ממש וג'ייסון קיד חייב למצוא דרך לשתף אותו יותר בצד ההתקפי. תוסיפו גם את טים הארדווי ג'וניור שלא קלע נקודה מאז ה-18 במאי(שיחק ב-4 משחקים מאז). שחקן שמקבל 18 מיליון דולר לעונה. הוא הה אמור להיות הצלע השלישית. שורה תחתונה, הכוכבים אמורים לאזן אחד את השני, שחקני הרוטציה אמורים לעשות את ההבדל ואלה של דאלאס פשוט לא הגיעו לסדרה הזאת

The post סדרת הגמר – משחק שלישי appeared first on NBATrips.

1. הולידיי- קודם כל מזל טוב. ג'רו או דרו כמו שבאמת קוראים לו חוגג 34. מעבר לזה הוא חוגג על הפרקט בגמר עם 19.5 נק', 9.5 ריב' ובלי איבוד אחד. כל זה באחוזים מטורפים ובכלל, הולידיי, בדרך להפוך לשחקן הראשון בהיסטוריה של הפלייאוף שרושם אחוזים של 40-50-90 במינימום של 125 זריקות. במשחק השני בסדרה הוא קלע 26 ב-11 מ-14. שחקן 9 בהיסטוריה של הגמר שקולע לפחות 25 ב-75%. כמעט כולם ביג מנים: יוקיץ', דייויס, שאקיל, מקהייל, קארים, בירד, מקסוול ו-צ'מברלייין. שני המשחקים עם הסקור הכי גבוה שלו העונה היו בגיים 1 של גמר המזרח ובגיים 2 של סדרת הגמר. עצר את קיירי עד עכשיו בסדרה על 2 מ-8 במצ' אפ הישיר מולו. הוא עם הפלוס/מינוס הכי גבוה בסדרה(אותו דבר בגמר של 2021 כששיחק במילווקי) בקיצור, ג'רו הולידיי הוא לא רק שחקן ענק, הוא אצולה אמיתית של כדורסל. בדרך שבה הוא מתנהל על המגרש, מחוץ למגרש.בקיץ הוא גם יקח חלק בנבחרת ארה"ב היסטורית במשחקים האולימפיים.זה מסתדר טוב כי הולידיי שחקן היסטורי

2. קבוצה- זאת הפעם השנייה בהיסטוריה ש-5 שחקנים שונים מאותה קבוצה קולעים לפחות 15 נק' בשני המשחקים הראשונים של סדרת גמר: הלייקרס עשו את זה ב-1987 נגד הסלטיקס וניצחו 2-4. לבוסטון יש 5 שחקנים שהיו באולסטאר(כולל את הורפורד), יש לה 5 שחקנים שכל אחד יכול לתת משחק של כוכב על(כולל את ווייט) יש לה את פריצ'ארד שקלע כמעט מהחצי, מסר שלשה לאסיסט וחטף כדור גדול שהוביל לנקודות במשחק השני. זה שחקן בקצה הרוטציה שמשפיע על המשחק ומייצר מומנטום. בצד השני אין כלום חוץ מלוקה. פוטנציאלת קיירי יכול ואמור להתפוצץ אבל כל השאר נראים כמו קליפה של עצמם. אגב, לא רק באשמתם.

3. נגיעות- במשחק הקודם דאלאס רשמה שיא שלילי של מסירות מאז שהתחילו למדוד את הנתון הזה לפני עשר עונות. כשמסכמים את מספר הנגיעות בכדור של שחקני דאלאס בשני המשחקים הראשונים בסדרה מקבלים נתון היסטורי נוסף. 315 נגיעות במשחק ה-1, 326 נגיעות במשחק ה-, הכי מעט ב-30 השנים האחרונות בפלייאוף בכלל. הכדור עבר מצד לצד כבר 60 פעמים במהלך ההתקפות של בוסטון בגמר. אצל דאלאס המספר חד ספרתי. דאלאס חייבת לבצע התאמות שזה אומר לשנות קצת את סגנון ההתקפות שלה שמתחילות בדרך כלל בכדרורים ארוכים של דונצ'יץ'.

4. קיירי- השחקן היחיד בדאלס שהיה בגמר(3 פעמים בקריירה) והיחיד שלקח אליפות והכי מבוגר ומנוסה ברוטציה(אם אתם לא מכלילים את מקסי קליבה שנולד חודש לפניו) ובמקביל השחקן הכי גרוע של דאלאס בסדרה. 0 מ-8 לשלוש. הרוב בזריקות פנויות. קיבל 23 מהלכי בידוד והצליח לייצר בהם רק 12 נק'. זה נתון קטסטרופה. בגדול קיירי מתעסק בשטויות. מדליק את האוהדים של בוסטון. מתווכח איתם תוך כדי משחק והכי גרוע, משחק על הפנים. לפחות הוא לקח אחריות ואפילו התקשר ללוקה במיוחד להתנצל ולהבטיח שהוא יהיה הרבה יותר טוב. יש לו עוד זמן לתקן והמעבר לדאלאס בטוח ישנה אצלו משהו. לא רואה אותו יורד מ-25 נק' באף אחד משני המשחקים הבאים בסדרה.

5. פציעזינגיס- הלטבי של בוסטון שרק חזר אחרי 38 ימים בחוץ סובל מאחת הפציעות הנדירות מסתבר: "רשתית מדיאלית קרועה שמאפשרת פריקה של הגיד הטיביאלי". מה?? וכל זה ברגל שמאל בכלל(הפציעה בתאומים הייתה בימין). בכל מקרה, עד עכשיו בוסטון הסתדרה גם בלעדיו בפלייאוף עם מאזן 1-9 אבל אם הוא יעדר זה סיפור אחר מול דאלאס. פורזינגיס עם הפלוס מינוס השני הכי גבוה בסדרה, עזר לקבוע את הטון במחצית הראשונה בשני המשחקים עד עכשיו בהגנה ובהתקפה וגם מביא אנרגיות טובות עם שפת גוף של קילר. הדקות החשובות שלו על הפרקט גם נותנות מנוחה להורפורד ומשאירות אותו פרש בהגנה. בקיצור, עם פורזיניגס זאת סדרה של גג 5 משחקים, בלעדיו הכל נפתח.

6. טייטום- באיזה עולם נשכני אנחנו חיים לא להאמין. נכון שטייטום על 12 מ-38 בסדרה ורק 4 מ-14 לשלוש ויש לו 9 איבודים בשני משחקים והוא עדיין לא קלע 20 נק' באף משחק בסדרה אבל הוא מוריד הכי הרבה ריבאונדים ומוסר הכי הרבה אסיסטים ב-2 הקבוצות ובוסטון מובילה 0:2 ועדיין כל העולם יורד עליו. רוב השלשות הפנויות של בוסטון נמסרו על ידי טייטום או יוצרו על ידי חדירות שלו לצבע וכיווץ ההגנה. הוא מקבל בחילופים את לוקה ואת קיירי ועושה עליהם עבודה מצוינת ולא מכריח את עצמו על המשחק. אגב, כרגע הוא עדיין הפייבוריט לזכות ב-אם וי פי של סדרת הגמר. דיסקליימר אחד: יש לו את אחוזי השדה הנמוכים בהיסטוריה של סדרות הגמר(מינימום 150 זריקות) אבל תהיו בטוחים שיהיו לו עוד הזדמנויות לשפר את זה סדרות גמר עתידיות בשנים הקרובות.

7. מיס-מאצ'- בוסטון שומרת מצוין אבל דאלאס משחקת לידיים שלה. הרי טייטום שומר את גאפורד בשביל לקבל את לוקה בסוויץ' אחרי פיק אנד רול אבל המאבריקס לא הלכו מספיק לגאפורד בהמשך כל התקפה כזאת לפחות עד החצי השני של המשחק השני. בחצי הראשון היו לו 2 נק', בחצי השני הוא הוסיף עוד 11. דאלאס חייבת לנצל את טקטיקת ההגנה של בוסטון כי עד עכשיו בסדרה היא פשוט לא מגיבה. בנוסף, דרק לייבלי חייב להיות יותר מעורב בהתקפות כי הוא לא קיים בתור מסיים או מוסר והנוכחות שלו בריצה של המאבריקס עד לגמר הייתה מפתיעה ומשמעותית אבל היא מורגשת בחסרונה כרגע.

8. לייבלי- לצד הציפיות חשוב לזכור שמדובר ברוקי בן 20 אבל עוד הרבה יותר מזה, דרק לייבלי איבד את אמו ממש רגע לפני הפלייאוף. היו לו כמה ימים להתאבל ומשם הוא נכנס למתח וללחץ של הרגעים הכי חשובים בעונה. חודש וחצי כמעט של כדורסל ללא הפסקה(חוץ מהמשחק האחד שפספס בגלל פציעה נגד מינסוטה) עד לניצחון בגמר המערב. ואז פתאום שבוע בלי משחקים שמחזיר אותך טיפה למציאות וכנראה גם לאבל. אביו הלך לעולמו כשהיה ילד ועכשיו הוא נותר ללא אמו. כמעט כל אדם בכל גיל מתקשה להתמודד עם מציאות כל כך קשה, לייבלי עושה את זה בצורה מעוררת השראה. לא משנה מה יקרה בסדרה הזאת, הוא הולך להיות סנטר מאוד משמעותי הרבה שנים בליגה.

9. שלשות- בוסטון נתנה הנחה לדאלאס במשחק השני. רק 10 מ-39 לשלוש. הסלטיקס על מאזן 12-9 העונה כשהם קולעים פחות מ-32%, הם על מאזן שלילי במשחקים בהם הם קולעים 10 שלשות ומטה ועדיין המאבריקס לא ניצלו את זה. דאלאס עם מספרים מביכים עד עכשיו בסדרה. רק 13 מ-53 לשלוש, 5 מ-32 לא כולל את לוקה, 2 מ-21 לשחקני החמישייה לא כולל את לוקה, 6 מ-24 בזריקות פנויות לחלוטין מחוץ לקשת. במשחקי הבית בפלייאוף היא קולעת ב-4% טוב יותר אז צפו לשינוי מגמה.

10. ריכוז- בסוף, דאלאס הפסידה את המשחק השני על פוקוס וריכוז. רק 16 מ-24 מהקו(לוקה 4 מ-8) לעומת 19 מ-20 לבוסטון. פער של 7 נק' במשחק שנגמר 98-105. דאלאס איבדה 15 כדורים במשחק השני שייצרו 21 נק' לבוסטון, הסלטיקס איבדו רק 10 כדורים שייצרו 12 למאבריקס. חלק מהאיבודים לא ראויים למעמד. כל מיני מסירות מזלזלות מאחורי הגב וזריקת כדורים החוצה. זה סדרת גמר, אין מקום לטעויות, כל סנטימטר חשוב, כל מסירה משנה גורלות. הגיע הזמן שהשחקנים של ג'ייסון קיד יפנימו את זה.

The post סדרת הגמר – משחק שני appeared first on NBATrips.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר- ברוכים הבאים למופע של סם פרסטי. הבן אדם אגר בחירות דראפט ב-4 השנים האחרונות ויש לו מספיק בשביל עוד 7 שנים אבל יותר חשוב מזה, הוא השתמש בהן נכון, עשה טרייד אחד מעולה ובנה קבוצה שכבר בעונה שעברה עשתה פליי-אין. שיי גילג'ס אלכסנר הפך לסופרסטאר ולגארד הכי יעיל בליגה. בטח כשמשלבים את ההגנה שלו. ג'יילן וויליאמס הראשון נתן עונת רוקי מפתיעה ומעולה. ג'וש גידי זה סטאד. צ'ט הולמגרן עמור להיות הצ'יט קוד. זה שמקפיץ את הת'אנדר למעמד של קבוצת פלייאוף. הולמגרן נבחר שני בדראפט למי ששכח, ישב שנה שלמה בחוץ, התחזק, עבד קשה, כמעט חזר לפלייאוף אפילו. נראה מפחיד. ניסוי מרתק כל הסיפור הזה. הגיעו לפליי-אין בעונה שעברה. הציפוית גבוהות

גולדן סטייט ווריורס- סטף נכנס לשנה ה-15 שלו, קליי ל-13, דריימונד ל-12. לא צעירים החבר'ה. והם קיבלו חיזוק של שחקן שנכנס לעונה ה-19 שלו. כריס פול צריך לעלות מהספסל אבל הוא רוצה לשמור את רצף המשחקים שלו בחמישייה. 1214 משחקי עונה סדירה בקריירה, בכולם פתח בחמישייה. כנ"ל ב-149 משחקי פלייאוף.. ולמרות הגיל ואולי בגלל הניסיון, אל תפסלו עוד תואר לשושלת. אנדרו וויגינס כבר מוכח, קומינגה ומודי אמורים להשתדרג משמעותית. קוון לוני מניה בטוחה. גארי פייטון השני לא מפשל. בטח בפוסט סיזן. יש מצב לעונה מרגשת. לסוג של ריקוד אחרון. סטף יהיה בן 36 במרץ. אם הוא לוקח תואר MVP בסוף העונה הוא יהיה המבוגר ביותר בהיסטוריה שעושה את זה. קארל מאלון זכה בגיל 35. נושא למחקר: מערכת היחסים של כריס פול ודריימונד גרין.

דאלאס מאבריקס- אז לוקה עשה דיאטה ורץ כל הקיץ והוריד קצת במשקל והתחטב אבל לא ראינו איך זה שיפר אותו באליפות העולם עם סלובניה. מצד שני, כמה בכלל עוד אפשר להשתפר כשאתה כל כך טוב. נכון, האחוזים מהקו יכולים וצריכים לטפס, הבכיינות חייבת לרדת במינון אבל לוקה עדיין שחקן בדור ולמרות כישלון קולוסאלי בעונה שעברה, דאלאס עדיין רואה את עצמה כקונטנדרית. המאבריקס עשו קיץ לא רע אבל גם ממש לא וואו. איבדו את רג'י בולוק וכריסטיאן ווד. צירפו את ראשון הולמס, גרנט וויליאמס, דריק ג'ונס ג'וניור, מרקיף מוריס, דנטה אקסום שחוזר ל-נבא ועוד שתי בחירות סיבוב ראשון, הסנטר דרק לייבלי והפורוורד אוליבייה-מקסנס. ג'וש גרין אמור להמשיך להתקדם, ג'יידן הארדי היה מצוין בעונת הרוקי שלו. זאת קבוצה נמוכה יחסית. יש לה רק שלושה שחקנים 2.08 מטר ומעלה. יש לה גם את קיירי. אולי השחקן המוכשר ביותר שהחזיק כדור בידיים. הבעיה לא שם וכולם יודעים את זה. אם קיירי יתרכז בכדורסל דאלאס מועמדת ללכת עד הסוף.

דנבר נאגטס- באה לקחת את התואר שוב. שנייה ביחסים בוגאס אחרי בוסטון. יש לה את השחקן הכי טוב בעולם. ברוס בראון הלך. חוצמזה כמעט שכלום לא השתנה. יוקיץ' בילה את הקיץ במסלול המירוצים. של הסוסים. אפילו הביא את ארון גורדון לסרביה. ג'אמל מארי הבריז לנבחרת קנדה ונח כל הקיץ. מייק מאלון חייב לשים דגש על חלוקת עומסים. במצעד לפני חודשיים הוא הבטיח אליפות נוספת. מצד שני הוא גם הבטיח שבראון ישאר. הוא בעיקר היה שיכור. מגיע לו. מותר לו. מאמן אדיר. קבוצה אדירה. קצת משעממת. מתחילה להזכיר את סן אנטוניו של טימייי. משחקת כדורסל טוב מידי

יוטה ג'אז- יוטה הייתה אמורה להפסיד בעונה שעברה אבל היא לא הפסיקה לנצח בזכות השחקן המשתפר של העונה, לאורי מרקנן שגם עשה טירונות הקיץ בצבא הפיני. במהלך העונה שעברה דני איינג' היה חייב לעצור את הטירוף הזה עם טריידים ששלחו את קונלי, ואנדרבילט ומאליק ביזלי למקומות אחרים. בינתיים ג'ון קולינס הצטרף. לא ברור למה. הוא משחק על אותה עמדה של מרקנן. מעבר לזה לא הרבה השתנה. קלארקסון ישאר קלארקסון, אוליניק ישאר אליניק, סקסטון ישאר סקסטון, פונטקיו אולי יתקדם קצת אבל יוטה לא מספיק טובה גם השנה בשביל לעשות פליי-אין. שימו לב לרוקי קיונטה ג'ורג', הבן של ג'ייסון סיגרס. אנחנו בעדו. סיגרס אליל. ווינר. שחקן קלאץ' ובן אדם אדיר.

יוסטון רוקטס- אחד מהפרויקטים המעניינים של העונה הקרובה. קודם כל ולפני הכל יש מאמן חדש. אימה יודוקה ישב שנה בחוץ בגלל שעשה שטויות. עכשיו הוא חזר נזכיר שזאת תהיה העונה השנייה שלו בלבד כמאמן ראשי אבל די ברור שהוא הסיפור האמיתי. חיזק את עצמו בצוות בינלאומי שכולל גם מאמן ישראלי. איב מודי שיהפוך לראש מערך הוידיאו של הרוקטס. גילוי נאות, מדובר בחבר טוב ושותף עסקי. בגלל שאני מכיר אותו כל כך טוב ואני יודע איזה בן אדם מדהים אני בטוח שהוא יצליח לשפר את התרבות הקלוקלת שהייתה במועדון בשנים האחרונות. כרגע יש הרבה הבטחה. ג'בארי סמית' ג'וניור נכנס לעונה השנייה שלו ובחודשים האחרונים של עונת הרוקי נראה כמו שחקן שחקן. אמן תומפסון נבחר בדראפט האחרון במקום הרביעי. שחקן עם אנרגיות שמחות שעושת טוב על המגרש. ג'יילן גרין בחצי שנת מבחן, האם הוא טופ סקורר או שחקן שמספק מספרים ריקים. שנגון זה מניה בטוחה. לא רואה סרט שהוא לא הופך לאולסטאר בעתיד שלו. תוסיפו את הרוקי קאם וויטמור שנפל ממש בדראפט וכבר בליגת הקיץ התחיל את מסע הנקמה שלו. את טארי איסון שהולך ומשתפר ויותר מכולם, את פרד ון וליט שהקיע מטורונטו ואת דילון ברוקס המושמץ שדפק אליפות עולם מהסרטים. קווין פורטר ג'וניור האלים בדרך החוצה וככל הנראה לא ישחק השנה בליגה. פחות בלאגן. אולי זאת הייתה ברכה בתחפושת עבור הרוקטס.

לוס אנג'לס לייקרס- הלייקרס עשו קיץ מדהים. אולי הכי טוב בליגה. הם שמרו על ריבס, ראסל והאצ'ימורה שהיו שחקנים חופשיים. צירפו את גייב וינסנט, כריסטיאן ווד, טוריאן פרינס, קאם רדיש וג'קסון הייז. הם עמוקים. הם מעולים אבל הכל בסוף קם ונופל על הכשירות של דייויס. מצד שני, בעונה שעברה הם הגיעןו לגמר המערב מהמקום השביעי אז מה שחשוב באמת זה שכל הסגל הזה יהיה זמין באפריל עד יוני, ואפשר לדבר על אליפות חמישית בקריירה של לברון

לוס אנג'לס קליפרס- שימו לב שימו לב, לסטיב באלמר, מקום עשירי ברשימת האנשים העשירים בעולם, נמאס לשלם. קוואי לנארד ופול ג'ורג' נכנסים לשנת חוזה. הם צריכים להוכיח שהם שווים את הכסף. תוסיפו את החוק החדש של הליגה נגד מנוחה של כוכבים. שניהם יהיו חייבים לשחק. אלא אם יפצעו. וזה כבר קרה מלא פעמים. זה לא באשמתם. כנראה. בכל מקרה יש עוד דברים לפתור בקבוצה הזאת. שום דבר לא השתנה בה אגב חוץ מקניון מרטין ג'וניור שהצטרף. הקליפרס לא מעוניינים בהארדן. בכל זאת עדיין יש להם את ווסטברוק שעבר מסע גאולה בצד השני של אל איי אחרי שעבר בין הקבוצות בדדליין. בעונה הבאה הקליפרס נכנסים לאולם החדש שלהם. הטווח שלהם כל כך רחב. או שהם יכנסו לאולם הזה כאלופים או כקבוצה שבונה הכל מהתחלה. בסוף זה תלוי בקוואי.

מינסוטה טימברוולבס- מינסוטה עשתה את כל הדברים הלא נכונים בשנה האחרונה אבל היא עדיין עשתה דבר אחד ממש נכון לפני שלוש שנים כשבחרה את אנתוני אדוארס בבחירה הראשונה של דראפט 2020. כרגע אין כוכב צעיר שנראה יותר גדול, מלהיב, מפחיד מאדוארדס. רק בזכותו הטימברוולבס יעשו שוב פלייאוף. הוא עד כדי כך טוב. טאונס חייב להתעורר על עצמו. להגנתו אציין שהוא בילה את רוב העונה שעברה בחוץ בגלל פציעה באכילס אבל בזמן שהיה לו יחד עם רודי גובר זה לא נראה מרשים. בלשון המעטה. אין התאמה בין שני השחקנים האלה. הטרייד של מינסוטה על גובר כבר עכשיו נכנס לאול טיים טופ 5 טריידים רעים. ווקר קסלר כבר עכשיו שחקן יותר טוב מרודי. פאדיחה גדולה של טים קונלי שהגיע לקבוצה רק לפני שנה אחרי שנחשב לאחד מהנשיאים הטובים בליגה. לפחות עד למהלך הזה.

ממפיס גריזליס- ג'ה מוראנט בחוץ עד לחג המולד. זה 25 משחקים. הגריזליס ישרדו. הם חזקים מנטלית. הם שומרים מפחיד. הם הוכיחו את זה בעבר. מרקוס סמארט הצטרף אבל טיוס ג'ונס עזב לוושינגטון. זאת אבידה. אפשר להגיד שג'ונס היה הרכז המחליף הכי טוב ויעיל בליגה. ממפיס סיימה שנייה במערב בעונה שעברה אבל סבלה מפציעה משמעותית של סטיבן אדמס שדפקה לה קצת את התוכניות לעשות ריצה בפלייאוף. ג'ארן ג'קסון מגיע מגביע עולם מאכזב. אין מה לעשות, החוקים של פיב"א לא מתאימים לכל אחד. דזמונד ביין זה הסיפור בקבוצה הזאת. ברודרליין אולסטאר. אולי זה יקרה השנה. הקבוצה תהיה שלו עד שג'ה יחזור. טופ 6. מקום מובטח בפלייאוף. מבחינתם גם הם יכולים ללכת עד הסוף.

ניו אורלינס פליקנס- זאיון, אינגרם ומקולום שיחקו 172 דקות משותפות ביחד. אינגרם כל שבוע נפצע. זאיון כל הזמן פצוע.29 משחקים בעונה שעברה. לך תבנה עם זה מדינה. מצד שני, אם, אם רק, רק אם זאיון ירצה, תהיה כאן קבוצה פגז שלא תתנצל. הפליקנס הוכיחו שיש להם את מה שצריך. ואלאנצ'יונאס תמיד נהדר(אולי קצת פחות בהגנה לפעמים), טריי מרפי שחקןןן. אמנם נפצע ויעדר לחודשיים בערך אבל הוא נכס רציני. הפליקנס שמרו כמעט בדיוק על אותו סגל שהיה להם בעונה שעברה ונשבעים שם שזאיון רציני פעם. אנחנו נחכה לראות את זה כדי להאמין. לפני שנה הם הפסידו במשחק השני של הפליי-אין. ברבע הראשון של העונה הם היו ראשונים במערב. אין לדעת למה לצפות

סן אנטוניו ספרס- באוקטובר 1997 טים דאנקן פתח את הקריירה שלו במדי סן אנטוניו. בפברואר 98 הוא כבר היה אולסטאר וביוני 99 הוא כבר זכה באליפות ראשונה שהניחה את היסודות לבניית שושלת וריצה של חמש אליפויות בסך הכל. האם ויקטור וומבניאמה יצליח לשחזר את ההישגים של הבחירה הראשונה הקודמת של סן אנטוניו בדראפט. כנראה שלא אבל הציפיות מוצדקות. וובמי הולך להציג גרסה חדשה של כדורסלן, כזאת שעוד לא ראינו, שחקן שמסוגל לעשות פולו דאנק להחטאה שלו בזריקה משלוש. סימן השאלה היחיד נוגע לכשירותו. כל נפילה על הפרקט מפחידה כשאתה מתנשא לגובה של 2.24 מטרים. מצד שני האפסייד כל כך חלומי. חסימות, שלשות, הטבעות, אחוזים גבוהים מהשדה, מהקו, קורט ויז'ן. יש לו את כל החבילה ואי אפשר לחסום אותו. לפחות בזריקות שהן לא הטבעות. ג'רמי סוהן הרשים בעונת הרוקי וסביר להניח שיעלה דרגה. דווין ואסל שחקן נהדר. אבל צריך להישאר בריא. שיחק רק 38 משחקים בעונה שעברה. מעבר לזה קלדון ג'ונסון אחלה ורג'י בולוק הצטרף. סן אנטוניו לא תעשה פליי-אין השנה אבל השאלה הגדולה באמת היא, האם וומבניאמה יזכה בתואר רוקי העונה או שזה יהיה צ'ט הולמגרן כשגם סקוט הנדרסון וברנדון מילר בתוך המירוץ.

סקרמנטו קינגס- יש למה לצפות. ההתקפה הכי טובה בליגה בעונה שעברה, ששברה רצף שלילי של 16 שנים ללא הופעה בפלייאוף, שכמעט העיפה את גולדן סטייט בגיים 7, ושסיפקה את המשחק עם הסקור השני הכי גבוה בהיסטוריה, מגיעה לעונה הזאת עם שאיפות ואחרי שכבר הציגה קבלות. כריס דוארטה, ג'אבל מקגי וה-MVP של היורוליג, סשה וזנקוב הצטרפו. אף שחקן רוטציה לא עזב. דיארון פוקס מחשמל וכבר הפך לאחד מהגארדים הטובים בליגה. סאבוניס תמיד שם. תמיד אפשר לסמוך עליו. הרטר ומונק פשוט נפלאים. אין סיבה שסקרמנטו תלך לאחור. עונה שעברה מקום שלישי במערב למי ששכח.

פורטלנד טרייל בלייזרס- סוף עידן בפורטלנד. אחרי 12 שנים של דמיאן לילארד מתחילים מחדש. ועושים את זה עם נתוני פתיחה לא רעים בכלל. קודם כל הרוקי סקוט הנדרסון. אני מאמין בו. הוא סטאד. הולך להיות אולסטאר לכמה שנים טובות בקריירה. ל-שיידון שארפ יש פוטנציאל להיות אחד מהשחקנים המלהיבים בליגה. דיאנדרה אייטון מקבל הזדמנות להתחיל מחדש בעצמו ולהראות שהוא לא כזה רך. ג'רמי גרנט בכנף זה אחלה. עשה קאש-אין בקיץ הזה עם חוזה לחמש שנים ב-160 מיליון דולר. אנפרני סיימונס זה שורף רשתות. יש להניח שג'רו הולידיי לא ישאר והבלייזרס ישיגו עוד בחירות דראפט עליו שיחד עם הבחירות שקיבלו בטרייד עם מילווקי זה ישים אותם במצב מעולה עוד חמש שנים, כשהשלד הצעיר הזה כבר יעבור מספיק. בהנחה שניסוי יצליח. השנה זה עדיין לא יספיק בשביל מקום בפליי-אין.

פיניקס סאנס- קבוצת הכוכבים הנוצצת של הליגה. קווין דוראנט, דווין בוקר ועכשיו גם בראדלי ביל שמסדר לפיניקס את הביג 3 הכי ביג שיש העונה. דיאנדרה אייוטן, כריס פול וקמרון פיין עזבו אבל יוסוף נורקיץ' הצטרף ועוד מלא שחקנים בינוניים פלוס מינוס בשכר נמוך בניסיון לרדוף אחרי אליפות. גרייסון אלן, נאסיר ליטל, ג'ורדן גודווין, דרו יובנקס, בול בול, קייטה בייטס-דיופ ויוטה וואטנבה. ביומבו, אוקוגי, דמיון לי, טרנס רוס וטי ג'יי וורן נשארו גם. יש פה סגל עמוק ממש אבל אין בו רכז אחד אמיתי. קווין דוראנט צריך להוכיח שהוא יכול לקחת אליפות גם בלי סטף קרי, בראדלי ביל בעיקר צריך להישאר בריא ודווין בוקר לא צריך כלום. הוא השתיים הכי טוב בליגה. פיניקס עשתה קיץ טוב מאוד. אייטון לא התאים. יוקיץ' נקנק אותו. נורקיץ' מצ'-אפ הרבה יותר טוב. אם יגיע לשם עוד רכז טוב הפייבוריטים במערב.

The post פתיחת עונה צד מערבי appeared first on NBATrips.

10 הערות – משחק מספר 1

1. ניסיון- נכון יש הבדל עצום בין כדורסל של העונה הסדירה לכדורסל של הפלייאוף? אז כמעט באותה מידה יש הבדל עצום בין מנטליות של פלייאוף למנטליות של סדרת הגמר. בשביל לקחת אליפות דרוש מיינדסט אחר ורצוי שיהיה גם ניסיון, זה תמיד משמש כיתרון. בכל דבר בחיים כמעט. כל החמישייה הפותחת של בוסטון כבר שיחקה בסדרת גמר אחת. יותר מזה, כל שחקן מהחמישייה הזאת קלע לפחות פעם אחת 20 נק', במשחק בגמר. הסלטיקס היו שם, הם כשלו(חוץ מהולידיי), הם למדו והם הגיעו לסדרה הזאת כשהם מבינים את גודל המעמד. בגמר כל העיניים עלייך, אין עוד סדרה להתעסק בה, בקושי יש ספורט נוסף בעולם בימים האלה. זה מלא מלא לחץ. בבוסטון מכירים את זה. בדאלאס לא. יש שם רק שחקן אחד שהיה בגמר בעבר, נגיע אליו בהמשך.

2. שלשות- בפעם הראשונה בהיסטוריה 7 שחקנים שונים קולעים לפחות 2 שלשות כל אחד במשחק גמר. וזה עוד בלי פייטון פריצ'ארד שעשה 0 מ-5 מחוץ לקשת. בוסטון קלעה 16 מ-42. הממוצע שלה בעונה הסדירה עמד על 16.5 מ-42.5. ראשונה בליגה בזריקות, בקליעות ושנייה באחוזים. כשהיא קולעת 16 שלשות במשחק המאזן שלה עומד על 6-51 העונה כולל פלייאוף. כשהיא קולעת 15 ומטה המאזן שלה הוא 16-24. בשני ההפסדים היחידים שלה בפלייאוף היא קלעה פחות שלשות מהיריבה. דאלאס קלעה 7 מ-27 במשחק הראשון. בעונה הסדירה היא סיימה שנייה בזריקות ושלישית בקליעות. אם היא לא תאזן קצת את מספר השלשות בין הקבוצות בסדרה אין לה באמת סיכוי.

3. חד קרן- פורזינגיס שינה את המשחק. הוא נכנס במינוס נקודה ואיתו התחילה ריצת 13-43 שסחפה את בוסטון עד ליתרון שיא של 29 נק'. הוא היה שם בהגנה, בהתקפה, באנרגיות וזה היה מרשים במיוחד ומפתיע עוד יותר. הבן אדם לא שיחק כדורסל מעל לחמישה שבועות, רשם בסך הכל 14 משחקי פלייאוף בקריירה עד משחק מספר 1(שניים פחות מהרוקי של דאלאס לייבלי) ועדיין עלה לפרקט כאילו הוא קפטן איוון דראגו. 20 נק' ב-61% עם 3 חסימות ב-21 דקות. תרומה אדירה. השחקן הראשון אי פעם שקולע 15 נקודות ומעלה במשחק גמר אחרי שלא שיחק 30 ימים לפני כן. בואו נחזור שנייה לטרייד שבוסטון עשתה לפני שנה, טרייד משולש עם וושינגטון וממפיס. היא נתנה את מרקוס סמארט, גלינארי ומסאקלה וקיבלה את פורזינגיס ושתי בחירות סיבוב ראשון. טרייד גאוני. קודם כל היא קיבלה אולסטאר, רים פרוטקטור וקלע שלשות ברמה גבוהה מאוד ודבר שני, היא פינתה יותר מקום לדריק ווייט שהפך ל-role star. שחקן רוטציה כביכול שתורם כמו כוכב. כל מה שהסלטיקס רצו זה לקבל את פורזינגיס בריא לסדרת הגמר ונראה שזה המצב, לפחות בינתיים. הנוכחות שלו במגרש היא גיים צ'יינג'ר.

4. אסיסטים- דאלאס נכנסה לסדרה הזאת עם 54 הטבעות באלי-הופ מתחילת הפלייאוף. הקבוצה במקום השני ברשימה היא דנבר עם 9. זה 45 אלי הופים יותר! מטורף לגמרי. מה שעוד יותר מטורף זה שבמשחק הראשון לא היה לה אפילו אחד כזה. לוקה דונצ'יץ' סיים עם אסיסט בודד- שיא שלילי שלו בפלייאוף. פעם רביעית בקריירה שהוא מוסר אסיסט או פחות(במשחקים שבהם לא נפצע). המאבריקס סיימו עם 9 אסיסטים ו-11 איבודי כדור. זה נתון בלתי נתפס. קבלו עוד אחד: דאלאס רשמה 209 מסירות במהלך המשחק. זה הנתון הכי נמוך שלה אי פעם(עונה סדירה או פלייאוף) מאז שהתחילו למדוד player tracking בעונת 13/14. אי אפשר לקלוע הרבה בלי למסור.

5. הגנה- יש סיבה שדאלאס לא הצליחה למסור יותר מידי אסיסטים או לקלוע יותר מידי שלשות. הסלטיקס הגיעו עם גישה אחרת ממה שדאלאס ראתה עד עכשיו בפלייאוף. הם לא שלחו שמירה כפולה בכלל. עשו בליץ על לוקה רק פעמיים בפיק אנד רול לכל אורך המשחק(מינסוטה, אוקלהומה והקליפרס רשמו בממוצע יותר מ-5 בליצים עליו במשחק) ועשו חילופים כמעט על כל חסימה. דריק ווייט וג'רו הולידיי נבחרו לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הולידיי כבר עם 3 בחירות לחמישייה הראשונה ועוד 3 לשנייה. אצל ווייט זה עונה שנייה ברציפות בחמישייה השנייה. הם למעשה שני הגארדים ההגנתיים הכי טובים בליגה. תוסיפו את טייטום ובראון ותקבלו ארבעה שחקנים שיכולים לשמור את דונצ'יץ' וקיירי וגם לשגע אותם. אירווינג רשם שיא שלילי בפלייאוף הזה של 2 אסיסטים ומינוס 19 כשהוא היה על הפרקט. הוא סיים עם 14 נק' ב-6 מ-19 יחד עם שלושה איבודים, שניים מהם שלומיאליים במיוחד. דונצ'יץ' איבד פעמיים לבראון שהלך לדאנק של אחד על אפס. פורזינגיס והורפורד סגרו את הצבע עם 5 חסימות משותפות. דאלאס נעצרה על 89 נק'(הנתון הרביעי הכי נמוך שלה העונה). אנחנו רגילים לדבר על ההתקפה של בוסטון שהייתה הכי טובה בהיסטוריה של הליגה העונה אבל ההגנה שלה לא פחות מרשימה. שלישית בטיבה בעונה הסדירה, שלישית בטיבה בפלייאוף. קרדיט עצום לג'ו מאזולה.

6. קארמה- קיירי אירווינג רשם הפסד מספר 11 ברציפות נגד הסלטיקס וזה כולל סוויפ בפלייאוף עוד כששיחק בברוקלין ב-2022. בעברו כמובן שיחק שנתיים בבוסטון ומה שאנשים לא זוכרים זה שהכל התחיל כמו ירח דבש. בעונה הראשונה(17/18) הוא הוביל את הירוקים לרצף מדהים של 16 ניצחונות כולל אחד על דאלאס עם 47 נק'. הקבוצה נראתה מצוין אבל הוא נפצע חודש לפני הפלייאוף וראה את טייטום הרוקי ואת בראון בעונה השנייה שלו לוקחים את הסלטיקס לגמר מזרח. עונה אחרי הוא שיחק בפלייאוף אבל הודח בסיבוב השני מול מילווקי. עם הגעתו לבוסטון קיירי אמר שהוא רוצה שהגופיה מספר 11 שלו תהיה תלויה בתקרה של האולם ואז אחרי שנתיים חתך לבנות קבוצת על בברוקלין עם דוראנט. האוהדים ממש לא אהבו את זה. בהמשך הוא גם דרך על הלוגו של הסלטיקס על הפרקט בצורה מעליבה מה שהעמיק את הקרע בינו לבין האוהדים. הייתה גם תקרית אצבע משולשת ועוד כמה שטויות. בקיצור, הוא האיש השנוא בבוסטון ואפשר היה להרגיש את זה בשריקות בוז צורמות שקיבל בכל נגיעה בכדור. קיירי עקץ את האוהדים אחרי המשחק ואמר שהוא ציפה לשמוע את הבוז בעוצמה יותר גבוהה. לדעתי הוא מחרטט. אף שחקן לא קיבל כזה טיפול ואף שחקן ב-NBA לא רגיל להתמודדות כזאת.

7. סנטרים- לייבלי וגאפורד קלעו 10 נק' משותפות עם 4 מ-4 מהשדה ולא חסמו אפילו פעם אחת. כבר דיברנו על האלי-הופים שלהם שנעלמו לגמרי ועל בעיית המסירות במשחק הראשון של דאלאס אבל מתוך הנחה שהמאבריקס יעשו קצת התאמות בצד ההתקפי, נותרה עדיין בעיה שהם יצטרכו לפתור בהגנה. בסדרות הקודמות היו להם מצ' אפים הרבה יותר נוחים בעמדה הזאת. בין אם זה מול רודי גובר ואיביצה זובאץ שלא מהווים איום מבחוץ ובין אם זה מול צ'ט הולמגרן ונאז ריד שאמנם קולעים קצת שלשות אבל עדיין צעירים וחסרי ניסיון. בוסטון שמה מולך את פורזינגיס והורפורד, שני קלעים מצוינים, בטח כשהם לבד. זה מייצר ספייסינג איכותי ומכריח את לייבלי וגאפורד לשמור בחוץ. כפועל יוצא זה הופך את הצבע לפרוץ ועוזר לבוסטון לייצר חדירות שמסתיימות בהטבעות שמקפיצות את האנרגיות באולם מה שמייצר מומנטומים. תחשבו על הדאנק של פורזינגס, על הדאנק המדהים של ג'יילן בראון. הטי די גארדן התפוצץ ברגעים האלו. זה יתרון משמעותי במצ' אפ לבוסטון.

8. בראון- 13 נק' במחצית הראשונה, מהלכי מומנטום עם חטיפות והטבעות וחסימות מדהימות. סיים עם 22 נק', 3 חסימות ו-3 חטיפות והפך לשחקן השלישי בהיסטוריה של משחקי הגמר שרושם שורה סטטיסטית של 20, 3,3(טים דאנקן ב-2003 וסקוטי פיפן ב-96 וב-97). הוא גם הגיע הכי הרבה פעמים לקו(11-6 טעון שיפור) וקלע 2 שלשות בתזמונים חשובים. בראון סיפר שהוא צפה בגמר של 2022 לפחות 4 או 5 פעמים בשביל ללמוד מהטעויות שלו, בעיקר המנטליות. במשחק הראשון בסדרה הוא נראה חסר פחד וחד להפליא ומאז תחילת סדרת גמר המזרח הוא השחקן הטוב ביותר בבוסטון.

9. מיני קאמבק- הנה עוד דבר שקרה בפעם הראשונה בהיסטוריה של משחקי גמר: יתרון 17 ברבע הראשון. בשיא, הפער עמד על 29 כשנותרו עוד 4 דקות למחצית. עד לעונה הזאת כל אחד היה מכבה את הטלוויזיה במצב כזה והולך לישון אבל כבר למדנו ששום יתרון בליגה הזאת לא בטוח. עד להפסקה ההפרש ירד ל-21 ובאמצע הרבע השלישי זה כבר היה 8 בלבד. ריצת 14-35 של דאלאס עם 19 נק' של לוקה, ואם קיירי אירווינג לא מחטיא כל כך הרבה שלשות פנויות ומאבד שני כדורים בסטרץ' הזה, יש מצב שהמאבריקס היו עושים מהפך. ועדיין קשה להאמין שהם היו יכולים לנצח את המשחק הזה. יש מחיר פיזי ומנטלי של חזרה מפיגור גדול ויש הבדל בין לחזור ממינוס 17(כמו שעשתה במשחק ה-6 נגד אוקלהומה) למינוס 29. מתישהו נגמר לך הכח. לסיכום, למרות כל הקאמבקים המטורפים שאנחנו רואים השנה רצוי שלא להיקלע לפיגור של כמעט שלושים במהלך משחק כי מזה לא ממש חוזרים. הקאמבק הכי גדול במשחקי הגמר היה של בוסטון בעצמה בסדרת הגמר של 2008 אחרי שחזרה ממינוס 24(21-45 ללייקרס ברבע השני) לניצחון 91-97.

10. משחק שתיים: דאלאס הייתה במינוס 27 במחצית הראשונה במשחק הראשון של הפלייאוף העונה נגד הקליפרס ואמנם הפסידה באותו ערב אבל ניצחה את המשחק השני בסדרה בחוץ. היא חטפה 22 הפרש במשחק הראשון בחצי גמר המערב נגד אוקלהומה אבל ניצחה שוב את המשחק השני בסדרה בחוץ. יש לה אופי ויש לה את הקילר הכי גדול ב-NBA. בוסטון הפסידה רק פעמיים בפלייאוף, בשני המקרים זה קרה במשחק מספר 2 בבית. מצד שני היא עומדת על רצף של 8 ניצחונות בפלייאוף(שווה לשיא מועדון מ-1986) ומגיעה למשחק השני במומנטום מטורף ואחרי שטייטום רשם משחק פושר יחסית. להערכתי, הסלטיקס יעלו ל-0-2 בסדרה אחרי ניצחון ביתרון חד ספרתי במשחק הרבה יותר צמוד. שיהיה בהצלחה למנחשים.

The post סדרת הגמר – משחק ראשון appeared first on NBATrips.